הדרן הרבי על סדר זרעים

הבין דרכה וידע מקומה
סדר היום של אא"ז הגרא"ח נאה היה מוקפד. לאחר שהיה מסיים ללמוד ולכתוב, בשעה ארבע לפנות בוקר בערך, היה הולך לישון. ובבוקר היה ממהר למקווה והיה מתפלל במניין האחרון של ה"שטיבלאך" במאה שערים, בשעה 9:30.
כמעט מידי בוקר, היה נשאר לאחר התפילה לשאת ולתת בדברי הלכה ועיון עם הגאון החריף ר' שמואל מועד, מנקיי הדעת שבירושלים. הם היו מתנגחים בהלכה, ובחדר היו 'עפים' מקורות מכל ספרי הש"ס והפוסקים.
מסופר, שפעם כאשר ציטט ר' חיים מימרא מהגמרא

כתשובה ניצחת, שאל אותו ר' שמואל: איזו גמרא? השיב ר' חיים: מסכת ברכות. "באיזה דף" הקשה ר' שמואל ור' חיים לא זכר בדיוק. וכך חזרו הדברים שוב שר' חיים הביא ראיה ממסכת כתובות, ור' שמואל שוב הקשה באיזה דף. כמובן שר' שמואל עשה זאת לחידודא בעלמא, כיון שהוא עצמו ידע בדיוק מאיזה דף נמצאים דברי הגמרא.
ואז ר' חיים לא נשאר חייב, ואמר: כתוב "אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה" (איוב כח, כג) – "איפה כתוב אתה יודע, אבל מה כתוב – אני יודע!".
(שמעתי מנכדו, אבי מורי ר' אליעזר ז"ל. וראה "נודע בשיעורים" (תולדות הגרא"ח למחות' הרש"ז שי' ברגר) ע' 312)

ביאור קצר לסיום סדר זרעים

הקשר בין סיום הסדר לתחילתו
א. מסכת ביכורים מסתיימת במשנה:
"למה אמרו הביכורים כנכסי כהן? . . וחכמים אומרים, נותנין אותם לאנשי משמר, והם מחלקין ביניהם, כקדשי המקדש".
והקשר לתחילת סדר זרעים הוא, שגם שם מדובר בסוג של "קדשים" שהכהנים אוכלים – "מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן".

ב. וסיום המסכת בגמרא (תלמוד ירושלמי, כמובן) הוא:
"תני: המוכר ס"ת של אביו – אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל המקיים ס"ת בתוך ביתו – עליו הכתוב אומר (תהילים קיב) "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד"".
פירוש הדברים: כאשר יש לאדם ספר תורה בירושה מאביו ואח"כ הוא כותב גם ס"ת לעצמו, כפי שארז"ל (סנהדרין כא, ב) "אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת – מצוה לכתוב משלו, שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" – אעפ"כ אם מכר את של אביו "אינו רואה סימן ברכה לעולם".
ולאידך, כל המקיים ס"ת בתוך ביתו – כלומר שהוא משאיר בבית את הס"ת שהניח לו אביו, למרות שיש לו ס"ת משלו – עליו הכתוב אומר "הון ועושר בביתו", שרואה סימן ברכה, והטעם משום ש"צדקתו עומדת לעד" היינו שהוא משאיל אותו לאחרים, כפי שהגמרא (כתובות נ, א) דורשת על פסוק זה "זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים" – שאת זה הוא יכול לעשות רק כשאינו מוכר את הספר של אביו, כי אם יש לו רק את שלו אינו משאילו שהרי הוא בעצמו צריך ללמוד בו.

ג. והקשר למשנה הראשונה בסדר זרעים:
מסכת ברכות מתחילה "מאימתי קורין את שמע בערבית כו'" ומסיימת "כדי להרחיק את האדם מן העבירה", היינו שיש במשנה זו שני סוגי עניינים:
א) עיקר החיוב מן התורה – מצוות ק"ש של ערבית.
ב) ה"סייג" שעשו חכמים להרחיק אדם מן העבירה.

ויש לומר שזה מקביל לשני ספרי התורה הנ"ל:
א) ספר התורה שכתב לעצמו – הרי הוא מעיקר הדין, לקיים את המצוה מן התורה של "ועתה כתבו לכם".
ב) ואילו הס"ת שהניח לו אביו היא בדוגמת העניין של סייג, שחכמים דרשו "וצדקתו עומדת לעד" זה הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים, שמשום כך הזהירו שהמוכר ס"ת של אביו אינו רואה סימן ברכה, ולאידך אם מקיימו "הון ועושר בביתו".
מבוסס על: הדרן על מסכת זרעים משנה וירושלמי, משיחת י"ט כסלו התשד"מ אות נב. נד' בתו"מ התוועדויות תשד"מ ח"ב ע' 637-8.